מייסדי המועדון וראשיו היו דמויות מובילות בקהילה המסחרית והתעשייתית של כלכלת ארץ ישראל שלפעילותם השלכות רחבות היקף. לאור זאת נוסחו מטרות המועדון הכתובות באופן המבהיר את חובתו של הציבור הכלכלי לקירוב לבבות וליצירת יחסי מסחר הוגנים בינם לבין עצמם. בהתייחסות לאופן התפתחותו של המועדון כתב לימים מרדכי בן-חיים: "בראשיתו היה זה בית ועד לליבון ובירור בעיות כלכליות וחברתיות אשר ממנו צמחו וגדלו מוסדות ציבור כלכליים בעלי ערכים למדינה ולעם כולו".
כפי שתמצתו זאת חברי המועדון בחגיגות העשור לקיומו, הפעילות התרבותית והקהילתית פעלה במקביל כלפי פנים וכלפי חוץ גם יחד: "המועדון מלמד את החברים איך לתת מנוחה לעצמם אחרי עמל היום, ובעיקר איך לחייך, איך להאיר את הפנים לשם קירוב הלבבות. על ידי כך נמנעו הרבה מריבות ומדנים ונתיישרו הרבה הדורים. עד ליסוד המועדון לא נתאפשר למתחרים מסחריים לשבת בצוותא, לסעוד ארוחות משותפות, או להסב סתם לשם שיחת רעים. המועדון שינה את כל זאת, הוא הפיח רוח ידידותית בת קיימא בין חברינו ויצר ביניהם ערכים ומטרות משותפות. אפשר לומר בביטחה כי היסודות שעליהם הושתת המועדון נכונים ובריאים היו".
בהקמתו של המועדון נקבע כי הוא מיועד לשימושם של אנשי מסחר, יבואנים, סוכני אניות, סוכני ביטוח, בעלי תעשייה ומכל חוג מסחרי וכספי אחר שימצא עניין במטרותיו. עוד נקבע כי על מועמדים לחברות במועדון להיות חברים רשומים בארגון קיים אחר דוגמת לשכת המסחר, אגודת הקומיסיונרים ואחרים. במכתב רשמי ראשון של המועדון כותבים בדצמבר 1937 חברי "הקבוצה האינציאטיבית ליסוד מועדון מסחרי":
"בין הגורמים העיקריים שהניעו אותנו לידי החלטה זו נמצא קודם כל הצורך ביצירת אווירה של קרבת לבבות בין אנשי המסחר, על ידי פגישות יום יומיות בסביבה נוחה ומתאימה… כי מתוך שיחות חופשיות אלו ממילא תווצר דעת קהל ביניהם שמשקלה יתבטא כלפי פנים, על ידי ליכוד הגורמים הכלכליים, וכלפי חוץ, על ידי ערנות מוסדותינו הציבוריים למשאלותיהם. את רוח הבדידות השוררת בחוגים אלה יש לפזר על ידי שיתוף מחשבה וגיבוש עמדה. המועדון הזה ישמש גם מקום יניקה למוסדות הישוב ולבאי כח המסחר והכספים לאינפורמציה נכונה על בעיות חוגי הכלכלה והמסחר"